החלטה בתיק רע"א 5084/03

           זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' (דה-לאו) לוי) במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש למתן צו מניעה.

           בין המבקש לבין המשיב 2 נתגלע סכסוך בגין העברת זכויות הבעלות בחלקה 46, גוש 15424 בכפר עיילבון (להלן: המקרקעין). המבקש הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי, במסגרתה ביקש, כי הוא ובנו יוכרזו כבעלי המקרקעין (להלן: התביעה הראשונה). תביעה זו נדונה בבית המשפט המחוזי, והערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי נדון בפני בית משפט זה (כבוד השופטים א' מצא, א' פרוקצ'יה, א' חיות). בפסק הדין, שניתן ביום 16.3.2003, קבע בית משפט זה, כי המבקש זכאי לקבל את הסעד ההצהרתי שביקש בתביעתו, אך, זאת, בכפוף להכרעת בית המשפט המחוזי בתובענה שיגיש המבקש כנגד צד שלישי, שגם לו מכר המשיב 2 את המקרקעין. לאור החלטה זו, פנה המבקש, בשנית, לבית המשפט המחוזי והגיש תביעה לסעד הצהרתי בדבר זכויותיו במקרקעין, הפעם כנגד אותו צד שלישי, הוא המשיב 1 בהליך זה (להלן: התביעה השנייה). במסגרת התביעה השנייה, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו המשיבים או מי מטעמם ימנעו מביצוע כל פעולה במקרקעין עד להכרעה בתביעה השנייה.

           בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בקובעו, כי נוכח העובדה, שהמבקש ידע על מכירת החלקה למשיב עוד בזמן התביעה הראשונה, ולמרות זאת לא פעל לקבל סעד זמני כנגד המשיב 1, אין מקום להיענות לבקשתו של המבקש וליתן סעד זמני. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

           המבקש טוען, כי בית המשפט קמא שגה, כאשר דחה את בקשתו לסעד זמני, שכן, התקיימו כל התנאים למתן צו מניעה זמני. המבקש מוסיף כי המשיב 1 כלל לא היה צד להליכים בגדרה של התביעה הראשונה, ועל כן, לא היה צורך או מקום להגיש בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיב 1, במסגרת בירור התביעה הראשונה. המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט קמא, וטוענים, כי בבקשתו של המבקש למתן סעד זמני נפל פגם חמור של שיהוי. המשיב 2 אף מוסיף כי על המקרקעין שבמחלוקת רשומה הערת אזהרה לטובת המבקש שמונעת כל דיספוזיציה במקרקעין, ולפיכך אין כל צורך במתן צו מניעה. המשיב 3 הודיע לבית המשפט כי אינו צד לסכסוך שבין המבקש למשיבים 1 ו-2 ולפיכך אין לו עמדה ביחס לבקשת המבקש. זאת, בכפוף לכך שהמשיב 3 שומר על זכויותיו כבעלים במקרקעין נשוא הבקשה.

           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. השיהוי הרב בהגשת הבקשה לצו מניעה זמני הינו אכן פגם המצדיק, בנסיבות העניין, את דחיית הבקשה. המבקש אינו יכול להיבנות ממחדלו לצרף את המשיב 1 כצד בתביעה הראשונה (מחדל, אשר בית משפט זה כבר מתח עליו ביקורת בעבר) ולהשתמש בו כהצדקה לאי הגשת הבקשה לסעד זמני במועד הראוי. עם זאת, יצוין, כי אין באמור בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של המבקש לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני, אם יחול שינוי בנסיבות.

           הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות שכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך של 10,000 ש"ח, כל אחד, ובהוצאות שכר טרחת עורך הדין של המשיב 3 בסך של 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשס"ד (24.12.2003).

                                                                                                 ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: